<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים ט"ז—י"ז</h1>
<h2>דף קמד:</h2>
הסוחט פירות תולדת דש וחייב ומותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל אבל לא לתוך הכלי וכן החולב לתוך האוכל או היונק בפיו פטור. וכתב הר' דוד בר לוי ז"ל שלשה דינים חלוקים הם בסחיטת פירות. זתים וענבים לא יסחוט ואם יצאו מהן משקין מעצמן אסורין אפי' הכניסן לאוכלין ותותים ורמונים לא יסחוט ואם יצא מהן משקין מעצמן אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור ושאר מיני פירות כגון פקיעין ופרישין ועוזרדין מותר לסחוט לכתחלה ואפילו סחטן לשם משקה דלא אמרינן כיון דאחשבינהו הוו להו משק' וכן נמי דעת הבעל ההשלמה ז"ל. והא דסוחט אדם אשכול ענבים דעת הר"פ ז"ל והרמב"ם ז"ל והריא"ף ז"ל שמותר ואפי' בשבת והטעם משקה הבא לאוכל כאוכל דמי אבל לא לתוך כלי הריקן. וחולב בשבת לתוך האוכל פטור אבל אסור דאולודי אוכלא בשבת אסור וזה ודאי אולודי אוכלא הוא ועוד דבשבת החולב חייב משום מוקצה מחמת איסור שהרי אמה אסור' בו ביום. וכתב הרשב"א ז"ל שמקצת גדולי המורי' הראשוני' והאחרונים הורו להתיר בשבת ואע"פי שנראו דבריהם שומעין לראשונים להחמיר ע"כ. וכן האשה המניקה כשיקפה החלב בשדיה ונעשית חתיכות אין מותר לחלוב אותה ביד בכלי בשום פנים ביום השבת ודבר זה כתוב בתוספתא דשבת פרק המוציא לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה אבל להניק את בנה מותר. מגלת סתרים מר' ניסים ז"ל. וכתב הר"ם נ"ע חלב שהגויה חולבת בשבת יקנה ממנה בדבר מועט בתפוח או בכל אשר ירצה אפי' אינו שוה פרוטה ומותר באכילה והגיה עליו ר"ף ז"ל מיהו בשבת עצמו אסור באכילה אע"פי שהגויה חלבה לעצמה מידי דהוה אפירות שנשרו ומשקין שזבו ובי"ט אם העז עומד' לאכיל' מותר לחלוב בתוך האוכל. וכתב הר"פ ז"ל מכאן אסר ר"ת אפי' בי"ט לסחוט הבוסר לתוך המורייס ואף על גב דמוריס הוי מאכל והוי משקה הבא לאוכל מ"מ הוי בורר כיון שהבוסר לא חזי לאכילה בעיניה והאוכלו בטלה דעתו והוי כבורר אוכל מתוך פסולת. ודעת הראב"ד ז"ל דהא דאשכול מיירי בין בי"ט בין בשבת מיהו דווקא באשכול העומד לאכילה אבל למשקה אסור. והבעל ההשלמה כתב לא שנא הכניסן לאכילה לא שנא הכניסן למשקה חד דינא אית להו.
